פרק עשירי: קבלת פנים חמה

המאמר העשירי בסדרת המאמרים: משם לפה ובחזרה

שיר קצרצר שמתאר את עוללות הפרק, מאת שמעון נעים:

הגמדים מן החביות יצאו,

אל עיר האגם בגאווה פרצו,

את אדון העיר פגשו,

בסירות משוטים מן העיר יצאו,

להרוג הדרקון הנורא הם רצו.

**

"לא הרחק משפכו של הנהר עמדה העיר המוזרה, אודותיה שמע את האלף מדברים במרתפי המלך. היא לא נבנתה על החוף, אף כי היה שם מספר מצומצם של בקתות ומבנים, אלא ממש מעל למשטח האגם – מוגנת ממערבולות הנהר. הנכנס באמצעות שוּנית סלעית, אשר יצרה מפרץ רוגע. גשר גדול, עשוי עץ, הובילך מהחוף למקום, שם – על כלונסאות גדולים מעצי היער, היתה בנויה עיר עץ פעלתנית; לא עיר של אלף, אלא של אנשים, אשר עדיין העזו להתגורר כאן בצלו של הר הדרקון המרוחק. החיים עדיין שגשגו כאן, בשל המסחר אשר נע לאורף הנהר הגדול מהדרום, והעולה מעבר למפלים לעירם. אך בימות התהילה של העבר, כאשר דאיל בצפון היתה עשירה ומשגשגת, גם החיים פה היו עשירים יותר." (עמ' 157, תרגום הטייסים).

ערים שבנויות על מים היו נפוצות בכל אירופה כבר מהתקופה הפרהיסטורית. באנגליה ניתן למצוא מבנים כאלו בסקוטלנד וגם ביורקשייר – מקום בו טולקין הוצב למשך כשנה במלחמת העולם הראשונה. גם בשוויץ יש עדות למבנים ולכפרים כאלו.

דאגלאס אדמס מצטט את ההיסטוריון היווני הרודוטוס (425-480 לפני הספירה):

"הבתים של שוכני האגם הם ממש בתוך המים, הם עומדים על משטחים שנתמכים על ידי קורות ארוכות והגישה אליהם מהיבשה מתאפשרת באמצעות גשר צר... לכל חבר בשבט יש את הבקתה שלו על אחד מהמשטחים, עם פתח רצפתי למים שמתחת.... את סוסיהם ואת שאר חיות הבית הם מאכילים בדגים, שכל כך נפוצים באגם שכל מה שנדרש על מנת לתפוס אותם זה לשלשל דלי מבעד לפתח ברצפה, לחכות דקה ואז למשוך אותו למעלה, כשהוא מלא."

מידע נוסף על ערים עתיקות שבנויות על מים, כדוגמת אסגרות, ניתן למצוא בקישור הזה.

**

מי הם האנשים שחיים בצפון? במיתולוגיה שנכתבה לפני 'ההוביט' אנחנו לא רואים זכר לעם הזה, מן הסתם. בטקסט The Grey Annals, שמהווה קו זמן (בלתי גמור) של העידן הראשון, המופיע בכרך האחד-העשר של ההיסטוריה, טולקין מואיל לתת איזכור למקורם של אנשי דייל ואסגרות כהערת שוליים:

"נאמר שמקורם של בני האדם העתיקים ביותר שחיו בצפון אריאדור לאחר מכן, בעידן השני, הוא בבני בור."

(הערת שוליים לגרסה השניה של 463 §186(.

ייתכן מאד שכאן טולקין נותן הסבר מסוים להמצאותם של אנשי האגם. אני לא חושב שמדובר בהסבר להמצאותם של הרוהירים, כיוון שבני בור (בניו של מנהיג בני האדם המזרחיים שנותרו נאמנים לבני-הלילית בעידן הראשון), הם אנשים כהים בעוד שהרוהירים הם זהובי שיער. אם זה אכן כך, זו הפעם היחידה שבה משהו מ'ההוביט' נכנס ללגנדאריום.

**

"אחדים מהצעירים שבאנשי העיר אף הטילו ספק בגלוי בקיומו של דרקון כלשהו בהר, וצחקו על אפורי הזקן וקמוטי הפנים, אשר אמרו כי ראו אותו חולף בשמיים בימי צעירותם."

(עמ' 159, תרגום הטייסים).ד

במקור:

and some of the younger people in the town openly doubted the existence of any dragon in the mountain, and laughed at the greybeards and gammers who said that they had seen him flying in the sky in their young days.

Gammers – הכוונה היא לנשים זקנות (קיצור של סבתות – Grandmothers) המקבילה הגברית – Gaffer.

**

ראש העיר ויועציו מתגלים כאנשים קטנוניים ופוליטיקאים קטנים. זו לא הפעם הראשונה בה טולקין ביטא את התיעוב שחש כלפי אנשים כאלו. ב'סיפורים ממפרץ בימבל' – סדרה של פואמות סטיריות ואחרות שהתפרסמו בעיתונים שונים וחלקם אף היוו את ההשראה לכתיבת ההוביט (כפי שציינתי במאמרים הקודמים) – ניתן למצוא גם סאטירה על ראש העיר הקטנוני ועל הקידמה והזיהום. הפואמה פורסמה ב- 15 במאי 1931 (סביר להניח שנכתבה כמה שנים קודם לכן):

PROGRESS IN BIMBLE TOWN

(Dedicated to the Mayor and Corporation.)

Bimble-bay has a steep street:

It runs down with many houses,

Tall ones, short ones; shops with meat,

Shops with cabbages, shops with blouses,

Jersies, jumpers and umbrellas;

A post-office (new and squalid) ;

A library filled with best-sellers

In yellow jackets; an old, solid,

Manywindowed inn where motors

Make strong smells, and no horse goes

In cobbles yard; a place where bloaters

From wooden boxes lie in rows

(brought by train for sea-side air) ;

a pharmacy with sunburn-lotion

and picture-cards (of Godknowswhere,

and fat women dipped in ocean) ;

a toy bazaar with things of tin,

and bits of crock, and all the news;

windows, windows with chocolate in,

cigarettes, and gum one chews

(wrapped in paper, cased in card,

for folk to strew on grass and shore) ;

loud garages, where toiling hard

grimy people bang and roar,

and engines buzz, and the lights flare,

all night long – a merry noise!

Sometimes through it (this is rare)

one can hear the shouts of boys;

sometimes late, when motor-bikes

are not passing with a screech,

one hears faintly (if one likes)

the sea still at it on the beach.

at what? At churching orange-rind,

piling up banana-skins,

gnawing paper, trying to grind

a broth of bottles, packets, tins,

before a new day comes with more,

before next morning’s charabangs,

stopping at the old inn-door

with reek and rumble, hoots and clangs,

brings more folk to Godknowswhere

and thedontcare, to Bimble town

where the steep street, that once was fair,

with many houses staggers down,

            See Britain First!

            K. Bagpuize

See Britain First היתה שורת סלוגן תיירותית מהתקופה ההיא. K. Bagpuize הוא שם בדוי שטולקין השתמש בו לפואמה הזו.