פרק שלושה-עשר: אינו בביתו

המאמר השלושה עשר בסדרת המאמרים: משם לפה ובחזרה

שיר קצרצר שמתאר את עוללות הפרק, מאת שמעון נעים:

לחדר האוצר הגיעו גמדים,

ברק הזהב סימא את החושים,

התחמשו הם מכף רגל ועד ראש,

יצאו הם את ההר,

מפחדים פן הדרקון אותם יקוש.

**

"היתה זו הארקנסטון – "לב ההר". כך ניחש בילבו מתיאורו של טורין..."

(עמ' 190, תרגום הטייסים).

מקור השם ארקנסטון הוא במילה האנגלית העתיקה eorclanstān. משמעות המילה היא 'אבן יקרה' והיא הופיעה גם ביצירה ביאולף שנזכרה כבר בכמה מאמרים קודמים כמקור השראה חשוב לטולקין ב'הוביט' וביצירות אחרות.

צורה מסוימת של המילה מופיעה גם באלדאר אדה – המיתולוגיה הנורדית המפורסמת. באחד מהפואמות ב- Elder Edda, הנפח וללונד הורג שני אחים צעירים שביקשו לבזוז את אוצרו. לאחר שהרגם הוא כורת את ראשיהם ומעיניהם הוא עושה אבני חן (iarkansteina) שאותן הוא שולח לאמם.

ישנו קשר בין הארקנסטון לסילמארילי, מלבד התיאור הדומה שלהן. טולקין תרגם חלק מטקסט שנקרא The Annals of Valinor לאנגלית עתיקה. בתרגום זה הוא בחר במילה Eorclanstánas לתרגום המילה סילמארילי. כך כריסטופר טולקין כותב על העניין הזה בהערות שלו לגרסה הראשונה:

The Silmarils are Eorclanstánas (also treated as an Old English noun with plural Silmarillas). There are several different forms of this Old English word: eorclan-, eorcnan-, earcnan- and eorcan- from which is derived the ‘Arkenstone’ of the Lonely Mountain. The first element may be related to Gothic airkns ‘holy’.

גם הארקנסטון היא אלמנט שנלקח מהמיתולוגיה לטובת 'ההוביט'. זו לא הפעם הראשונה והאחרונה שטולקין לוקח שם או אלמנט מהמיתולוגיה שלו ומשתמש בו בסיפור – עניין המוכיח עד כמה 'ההוביט' אינו קשור ללגנדאריום. אם ההוביט היה מתקשר למרחב של המיתולוגיה ולאגדות הפנטסטיות– טולקין לבטח לא היה מעניק לאבן החן הגדולה מ'ההוביט' את השם של הסילמארילי המופלאים.

**

"עשויה היתה מפלדת-כסף, אשר האלף קראוה "מית'ריל". אליו צורפה חגורת פנינים ובדולח..." (עמ' 192, תרגום הטייסים).

זו הפעם הראשונה שבה מוזכר מיתריל בסיפור. אך מרבית הקוראים אינם יודעים כי מדובר בשינוי מלאכותי.

במהדורה הראשונה של ההוביט המילה מיתריל כלל לא הופיעה בתיאור השיריון. כך נכתב במקור:

במהדורה השלישית של 'ההוביט', שיצאה לאור בשנת 1966, טולקין בחר לשנות את המשפט ולציין את המיתריל שממנו עשוי השיריון, על מנת להתאים את הטקסט לשר-הטבעות. מיתריל הופיע לראשונה רק בשר הטבעות ומשם חלחל אחורנית ל'הוביט'. במיתולוגיה אין כל זכר למתכת הזו.

**

"(אם ברצונך לדעת מה זה קראם, יכול אני לענותך שאינני יודע את המתכון, אך הם דמויי ביסקוויטים, נשמרים היטב לזמן בלתי מוגבל ואמורים להיות מזינים. לבטח אינם משעשעים, ולמעשה, מאוד לא מעניינים, מלבד היותם תרגולי לעיסה. הם נאפו על ידי אנשי האגם למסעות ארוכים)." (עמ' 196, תרגום הטייסים).

קראם היא מילה בשפת בני-הלילית. באטימולוגיות (שנכתבו בשנות ה 30 המאוחרות), יש הסבר למילה הזו:

ערך זה נוסף בוודאות לאחר כתיבתו של ההוביט, כנראה שהצליל של המילה נשמע טוב באוזניו הרגישות של טולקין, והוא החליט להוסיף את המילה לרשימת האטימולוגיות של השפה הדמיונית שהשתייכה לגזע הנוֹמים אשר איכלס את המיתולוגיה שלו. מיתולוגיה, אשר באמצע שנות השלושים היתה עדיין מנותקת לחלוטין מסיפור הילדים 'ההוביט'.

**

בפרק הזה רואים כיצד הגמדים מתענגים על הזהב שלהם. החיבור בין זהב לבין גמדים הוא חיבור עתיק יומין. הגמדים בסאגות האיסלנדיות מאד אוהבים זהב שאותו הם כורים ולעתים יוצרים באופן קסום. האהבה לזהב מצאה את דרכה במהירות לתוך המיתולוגיה של טולקין, וכבר בשלב המוקדם ביותר של המיתולוגיה מופיע החיבור בין הגמדים לזהב.

רבים, וטולקין ביניהם, הישוו בין הגמדים ליהודים, כאשר תאוות הבצע של הגמדים, כפי שהיא משתקפת ב'הוביט', מציגה את ההשוואה הזו באור שלילי במיוחד. יחד עם זאת אנו חייבים לזכור, כי מקור תאוות הבצע היא בגמדי הסאגות האיסלנדיות ולא במקורות אחרים. כמו כן, ככל שהמיתולוגיה הלכה והתפתחה כך הגמדים הלכו והתרחקו מהתפיסה האיסלנדית. גימלי, הגמד בשר-הטבעות, שונה לחלוטין הן בתפיסה והן בהתנהגות מאביו גלואין ומשאר הגמדים המופיעים ב'הוביט'.