פרק חמישה-עשר: חשרת עננים

המאמר החמישה עשר בסדרת המאמרים: משם לפה ובחזרה

להלן כמה חמשירים המסכמים את הפרק, מאת מג:

על מות הדרקון סמוג - בידי בארד,
הודיע העורב האפור - ידיד הגמד,
אך הוסיף והזהירם
על בֹא צבא אלף ואדם
את חלקם בשלל - דרשו פה אחד.

הגמדים התבצרו
למלחמה התכוננו
שרו שיר על מלחמה
ועת זרחה החמה
אלף ואדם לעברם התקדמו.

בארד, בשם אנשי עיר האגם,
דרש, ובצדק, בשלל את חלקם,
שכן בזכות בארד
הדרקון הושמד
והרס רב נעשה בעירם.

אך תורין בעקשנותו וחמדנותו
אל דבריהם סתם אוזנו
דרש מהם את נשקיהם לפרוק
ואת אנשי האלף לברוח רחוק,
ובכרוז חץ מעופף ירה לעברו.

ובכך תורין עורר חמתם
של אנשי אסגרות', והאלף גם,
והם הכריזו על ההר כעומד תחת מצור.
אך בילבו המסכן רצה רק לחזור
אל ביתו הקט, מעון באג, אי שם.

**

כבר בהתחלה אנו נתקלים בשלושה מינים של ציפורים. הנה הראשון:

Suddenly Bilbo pointed: "There is that old thrush again!" he cried.

Thrush מתורגם כ'טרד' בתרגום הטייסים וכ'קיכלי' בתרגומו של הנעמי. שם המשפחה: Turdus. העברית התקנית מסכימה עם הנעמי במקרה זה. הקיכלי בסיפור הזה אינו מדבר, אך מבין את מה שהגמדים ובילבו אומרים, ויודע לדבר – הוא זה שסיפר לבארד על החור בשיריון של סמוג.

קיכלי הוא לא ציפור מדברת, לפחות על פי בדיקה שטחית שלי. מדוע טולקין החליט לתת דווקא לציפור הזו את תפקיד המתווך?

במיתולוגיה הוולשית ששרדה, בטקסט שנקרא Taliesin, ישנה שורה אחת מעניינת שיכולה להאיר את מקור ההשראה של טולקין:

I have fled as a thrush of portending language;

(בתרגום חופשי: עופפתי כקיכלי המבשר את השפה)

סביר להניח שהטקסט הזה היה מוכר לטולקין. ניתן למצוא קשר בינו לבין סיפור שהוא חיבר אשר מופיע ב- History of Middle Earth 5 בשם King Sheaf. מי שמתעניין יכול לקרוא את אסופת הכתבים באתר הזה: http://www.ynysprydein.org/myth

בהמשך הפרק מוזכרים עוד שני סוגי ציפורים, Raven ו- Crow. בעברית אין ממש הפרדה ביניהם. Raven הוא העורב השחור ו-Crow  הוא העורב האפור. שני התרגומים כאן לוקים בחסר: הנעמי בחר לתרגם Raven כ'קאק' (מין של עורב, אך זה תרגום לא מדויק) ו- Crow כ'עורב'. הטייסים תרגמו אתRaven  כ'עורב אפור' ואת Crow כ'עורב שחור'... בדיוק הפוך מהכוונה המקורית.

בפולקלור האנגלי המסורתי, עורב שחור (Raven) הוא ציפור שבואה מסמל מזל רע. עורבים שחורים הופיעו גם במיתולוגיה הנורדית באדה הפואטית של סנורי סטורלסון, שם הם המרגלים של אודין, אבי האלים.

**

"באלין בן פונדין"

(תרגום הטייסים, עמ' 206)

סוף סוף אנו למדים על שמו של אביו של באלין. כמו יתר שמות הגמדים ב'הוביט', גם פונדין לקוח מתוך רשימת שמות הגמדים ב- Voluspá. מדובר בקטע מתוך האדה הפואטית (המיתולוגיה הנורדית) בשם נבואת החוֹזָה, הכולל רשימה סתמית למדי של שמות גמדים. הנה קישור למתעניינים: http://www.geocities.com/Athens/Forum/1734/volueng.htm

כאן אולי המקום להרחיב על הפילוסופיה של טולקין בנוגע לסיפורים ולמקורות כפי שטום שיפי, אחד מחוקרי טולקין הגדולים ביותר, מפרט בספרו Tolkien: The Author of the Century.

במסגרת עבודתו ואהבתו הגדולה למיתולוגיה הקדומה, טולקין נתקל בהרבה שמות ורסיסי סיפורים. הבלשן שבו איפשר לו להבין את מקורות השמות – אבל לא את הסיבות שבעטיין הופיעו. כך הוא יכול היה לנתח את מקור המילה Shire (שמופיעה בשמות מקומות רבים באנגליה) או את מקור המילה Ettins. אבל מה הסיבות שבעטיין הופיעו? דמיונו של טולקין צירף לשמות ולמילים האלו משמעות. וכך הרשימה הסתמית הזו, שריד אחרון לסיפור משמעותי שנעלם, הפכה שוב למשמעותית, הודות לכוח דמיונו העצום של טולקין. טולקין ניסה, בהרבה מקרים, לשקם ולשחזר את הסיפור "האמיתי" שמאחורי הרסיסים האלו, השרידים האחרונים לסיפורים אדירים ולעלילות גדולות מימי קדם.

**

המשא ומתן הפורמלי והקשוח, שהתנהל בין הגמדים לבין המשלחת של בעלי הברית, מזכיר קטע מתוך הסאגות האיסלנדיות. בספרו The Road to Middle Earth, טום שיפי משער שיש הקבלה משמעותית בין הסצינה הזו לבין סצינה מתוך סאגה איסלנדית בשם The Saga of Hrafnkell, אשר סביר להניח שטולקין הכיר היטב. בסצינה הזו Hrafnkel דן עם משלחת בפיצויים לאנשים שאותם הוא הרג. שימו לב לדמיון הניכר בין הסצינה הזו לסצינה בהוביט.

Hrafnkel retorted that he had killed more men than this one. “And it can be no news to you that I am unwilling to make anyone reparation, and folk have to put up with it just the same.

Even so, I admit that this deed of mine strikes me as among the very worst killing I have committed. You have been my neighbor a long while now, I have liked you, and each of us the other. No small matter would have made trouble between me and Einar, had he not ridden the stallion. Well, we must often regret opening our mouths too wide – and seldom repent speaking too little rather than too much. I am now going to make it clear that I regard this deed of mine as worse than anything else I have done. I shall provide your household with milch cows in summer and with meat in the autumn, and I shall do this for you season by season as long as you want to keep on your farm…. I will look after you to the day of your death; and we shall then be atoned….”

“I’ll not take this offer,” said thorbjorn.

“What do you want then?” Hrafnkel asked him.

“I want us to appoint men to arbitrate between us.”

“Then you consider yourself my equal,” replied Hrafnkel, “and we shall never be atoned on those terms.”

**