פרק תשעה-עשר: מערכה אחרונה
המאמר התשעה עשר בסדרת המאמרים: משם לפה ובחזרה
ראשית, כמה חמשירים המתמצתים את הפרק מאת יניב:
בראשון למאי, לריוונדל הגיעו, בני-לילית שרו שירים והריעו, על שחרור השלל ומות הדרקון, וכעת הם בבית הידידותי האחרון, בבוקר בהיר שם הופיעו.
אז סופר הסיפור מפי גנדאלף לכל, ובילבו הכיר את רובו הגדול, אך פה ושם פרט חדש התווסף, ובילבו שכבר היה נורא עייף, נרדם ונלקח למיטה, ושכח כל עול.
כעבור שבוע ניעורו געגועיו, ובילבו את ריוונדל עזב, קיבל מאלרונד מעט מתנות, למרות שסירב – מתנות קטנות, ורכבו הוא וגנדאלף למערב.
עברו הם בדרך שבה יצאו למסע, ובילבו נזכר בדברים שעשה, מה היה עם הטרולים, ואיך הם ניצלו, את זהבם הקבור שם הם מצאו, ולסוסונים זה נהייה מעמסה.
כשהגיעו אל הוביטון, למעון באג, פתאום חטף הלם בילבו ודאג, בלאגן שלם היה מול ביתו, הבית נמסר וגם תכולתו, מרוב עצבים על כולם כמעט שאג.
נאלץ הוא לקנות חזרה את חפציו, וזאת כלל וכלל לא אהב, אבל לבסוף הכל סודר, אף שבילבו נחשב כהוביט מוזר, אבל זה כלל לא הפריע עכשיו.
באו גנדאלף ובאלין לאחר שנים מועטות, שתו קצת יין וגם העלו זיכרונות, עישנו גם טבק ודיברו שם לרוב, הסוף היה ממש ממש טוב, וגם בצפון שנות שגשוג מגיעות.
**
"הסתבר שגנדלף היה במועצה גדולה של הקוסמים הלבנים – אדוני המעשיות והכשפים הטובים – ושהם ביערו לבסוף את הניקרומנסר, ממלכותם האפילה בדרום מירקווד." (עמ' 236, תרגום הטייסים).
כמובן שמועצה שלמה של קוסמים לבנים כלל וכלל לא מתאימה לעלילת שר-הטבעות. בנספח ב' (קורות השנים) טולקין מחליף את 'מועצת הקוסמים הלבנה' ב'מועצה הלבנה' שלא כוללת הרבה קוסמים. כפי שציינתי באחד המאמרים הקודמים, טולקין פשוט חיפש תירוץ להוציא את גאנדאלף מהעלילה – וכאן הוא סוגר קצוות ומסביר מדוע גאנדאלף היה צריך לעזוב.
**
"לא רחוק היום," אמר
גנדלף, "בו יהפוך היער לדבר פחות מזיק. הצפון יהיה חופשי מאיום זה למשך שנים
רבות, מקווה אני. אך עדיין מאד רוצה הייתי שייכחד לחלוטין מן העולם."
במהדורה הראשונה של הספר נכתב "הצפון יהיה חופשי מאיום זה למשך עידנים רבים". אך במהדורה השלישית הוכנס הטקסט המוכר היום וזאת על מנת להתאים את ההוביט לשר-הטבעות. במהדורה הראשונה הנקרומנסר היה תירוץ ומילא תפקיד משני בעלילה. במהדורה השלישית, גאנדאלף לא היה יכול לומר 'שחררנו את הצפון לתמיד או לזמן ארוך מאד', כיוון שהוא יודע שהנקרומנסר (סאורון) רק נסוג.
**
"לכל דבר יש סוף, לכן –
גם לסיפור זה. לבסוף הגיע היום בו הגיעו כמטחווי קשת מארץ הולדתו של
בילבו..."
עובדה מעט מפתיעה היא, שהשם המפורש 'הפלך' לא מוזכר כלל ב'הוביט', אלא רק בשר-הטבעות.
**
הנה השיר שבילבו שר בסוף (בגרסה האנגלית):
Roads go ever ever on, Over rock and under tree, By caves where never sun has shone, By streams that never find the sea;
Over snow by winter sown, And through the merry flowers of June, Over grass and over stone, And under mountains in the moon.
Roads go ever ever on Under cloud and under star, Yet feet that wandering have gone Turn at last to home afar.
Eyes that fire and sword have seen And horror in the halls of stone Look at last on meadows green And trees and hills they long have known.
השיר הזה חוזר על עצמו בכל מיני סיטואציות בשר-הטבעות. בילבו שר גרסה שונה של השיר בפרק הראשון של שר-הטבעות:
The Road goes ever on and
on בניגוד לשיר הקודם שמסיים מסע ומסכם אותו, זה שיר אופטימי, של הלך השר שיר-לכת עליז בצאתו לטיול. בילבו אכן הותיר מאחוריו נטל לא קטן כאשר הוא עוזב את הטבעת מאחוריו ויוצא לנדודים.
בפרק השלישי של שר-הטבעות, פרודו שר שיר כמעט זהה (ההדגשות שלי): The Road goes ever on and
on אמנם השיר שונה במילה אחת בלבד, eager הפך ל- weary, אבל ההבדל הזה משנה את כל השיר. פרודו שר אותו כהלך שחייב לצאת למסע. שלא כמו בילבו, פרודו יוצא למסע בלב כבד.
בילבו שר עוד שיר אחד, אחרון, לפרידה בשר-הטבעות בפרק Many Partings:
The Road goes ever on and
on השיר הזה דומה במבנהו לשאר השירים – אך הוא מראה רצון לנוח. לא עוד לטייל, לבקר, להנות – אלא לנוח – או במשמעות אלגורית – למות.
יתכן שההשראה לפואמה הראשונה, שהיוותה בסיס לכמה פואמות בשר-הטבעות, מקורה במשורר E.F.A Geach, שפרסם פואמה באותו קובץ ספרותי שבו פורסמה הפואמה של טולקין Goblin’s Feet (שעליה כתבתי בפרק 'מעל ההר ומתחתיו'). שימו לב לפואמה:
ROMANCE
Round the Next Corner and in the next street Adventure lies in wait for you. Oh, who can tell what you may meet Round the next corner and in the next street! Could life be anything but sweet When all is hazardous and new Round the next corner and in the nexy street Adventure lies in wait for you.
**
"הוא הגיע חזרה בדיוק
בעיצומה של מכירה פומבית!"
טום שיפי מציין בספרו The Author of the Century, שיש כאן בדיחה פילולוגית. מכירה פומבית באנגלית היא Auction. בדיאלקט של דרום יורק 'אוקשן' פירושו בלגן, מהומה, בית מוזנח. בדיוק מה שמתרחש בביתו של בילבו! "רבים נכנסו ויצאו – אפילו לא טורחים לנגב רגליהם על המדרכה, כפי שהבחין בילבו לאי-שביעות רצונו." ההתמרה של המילה, ממילת סלנג למילה מכובדת שבה משתמשים בחיי היום-יום, שעשעה את טולקין והוא אף כתב על כך בהקדמה ל- A new glossary of the Dialect of the Huddersfield District.
** "כרזה גדולה, בשחור
ואדום, היתה תלויה על השער – מצהירה שבעשרים ושניים לחודש יוני יעמידו האדונים
גראב, גראב את ברוז למכירה פומבית...."
במדריך למתרגם (הידוע יותר בשם Numenclature of the Lord of The Rings), טולקין מציין שכתב את השם Grubb על מנת "להזכיר את הפועל האנגלי Grub 'לחפור, לשרש, באדמה' . השם Grub ו- Vurrowes נראים כשמות אידיאליים להוביטים, שוכני בורות. כמובן שהביקורת על עורכי דין קיימת כאן, לכאורה כמובן.
**
"שובו של מר בילבו בגינס
יצר הפרעה רצינית – הן מתחת לגבעה והן מעליה והן מעבר למים – הרבה יותר מסתם שלהבת
קש." "שִיבָתוֹ שֶׁל מַר
בַּגִינְס גָּרְמָה לִמְבוּכָה נִכָּרֵת בְּמוֹרָד הַגִּבְעָה וּבְמַעְלָה הַגִּבְעָה, וּמֵעֵבֶר לַנַּחַל;
הָיָה זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִפֶּלֶא."
ובאנגלית: The return of Mr. Bilbo Baggins created quite a disturbance, both under the Hill and over the Hill, and across the Water; it was a great deal more than a nine days' wonder.
קל לראות כי שני המתרגמים ניסו לתרגם את הביטוי "nine days' wonder" במידה זו או אחרת של הצלחה. הביטוי משמש לתיאור דברים הגורמים עניין מרובה וסערה של כמה ימים ואז נשכחים כלא היו.
**
"נשאר הוא שמח מאוד עד אחרית ימיו. ואלה היו ארוכים מאוד-מאוד." (עמ' 241, תרגום הטייסים).
אם יש משהו שפרודו חב לו את חייו, הרי זה המשפט הזה. במכתב מה- 24 ביולי, שנת 1938 (מכתב מספר 31 ב'אסופת מכתבי טולקין'), טולקין מציין את המשפט הזה כמכשול הגדול ביותר לקישור בין ההוביט להמשכו. את הבעיה הוא פתר בדמותו של בן דודו של בילבו, פרודו, שיצא להרפתקה במקומו. כמובן שרוויזיה של ההוביט לא באה אז בחשבון.
**
בסביבות שנת 1954, טולקין כתב את 'המסע לארבור' המופיע ב'סיפורים שלא נשלמו'. בסיפור הזה טולקין מגולל את הסיפור של 'ההוביט' מנקודת המבט של גאנדאלף, ובו הוא מנסה לענות על כמה שאלות בלתי פתורות שהיו לקוראי שר-הטבעות ובראשן: מדוע גאנדאלף בחר את בילבו. הסיפור מופיע בספר המתורגם לעברית וכן בתרגום אלטרנטיבי באתר קהילת טולקין הישראלית.
|
|
